מאמרים ורשימות
סדנה לדיני מחשבים
החוק נגד "דואר זבל"
זכויות יוצרים באינטרנט
ארכיב מסמכים סרוקים
"טיפים" לחוזים טכנולוגיים
רישוי תוכנה - עקרונות
הפרת חוזה מחשוב-פיצויים
הסכם תחזוקת תוכנה-דוגמה
הסכם רשיון לתוכנה - דוגמה
נאמנות לתוכנת מקור-דוגמה
הסכם ליועץ מחשוב - דוגמה
תוכנות מקור - הבהקים
אופן הרישום של מאגרי מידע
החתימה האלקטרונית
מי צריך "עו"ד למחשבים" ?
תקנון אינטרנט - דוגמה
בל"ל ופרטיות הרמטכ"ל
יגאל עמיר באינטרנט
חוק חובת המכרזים
מסעיפי חוק הירושה
צוואה עכשיו ?
מ ו ז ר . . .

קישון על עו"ד


לוקחים עורך דין / אפרים קישון

באמשים אלה בשעות הבוקר המוקדמות הופיע שוטר על מפתן מעוני ומסר לי הזמנה למשטרה למחרת היום בשעה 8:00. האשה הציצה בהזמנה ונתחלחלה. לא כאילו היתה איזה סיבה שהיא להיבהל – שטות ! – אבל בכל זאת: - למה הזמינו אותך כבר למחר ? – שאלה הקטנה מהורהרת כלשהו – ודווקא כל כך מוקדם ! יש לך עניינים עם המשטרה ?
- לי? – אמרתי – מה פתאום ?
- אפרים !
- נו, באמת ! אין לי מושג מה הם רוצים ממני ...
האשה העיפה בי מבט שטוח ושאלה אם אולי העניין ההוא נמשך עוד ? אמרתי לה, זה לא יתכן.
- מכל מקום – פסקה האשה – אתה לא תלך שמה לבדך. תיקח אתך עורך דין.
- לשם מה ?
- לא יודעת לשם מה. אני רוצה שיהיה מישהו לידך לבל תסתבך שם במשהו ...
בפעם הראשונה בחייה אמרה האשה "לבל" וזה עשה עלי רושם עגום מאד.
אחרי הצהריים התקשרתי עם עורך הדין שי-שיינברגר הידוע בתור אחד המשפטנים המזהירים והראשים הצלולים במדינה. שי-שיינברגר הקשיב לתיאור המקרה שלי, שקע בהרהורים קלים ולבסוף הודיע לי שהוא מקבל על עצמו את הגנתי. הרגשתי הקלה. מיד חתמתי על ייפוי כוח נוטריוני שנכנס לתוקפו עם בואי לראיה על החתום.

למחרת בבוקר נפרדתי מאשתי בהתרגשות כבושה והלכתי בלוית פרקליטי למשטרה. מצאנו שם את השוטר התורן, גבר צעיר ומשופם קשה. משמסר לו עו"ד שי-שיינברגר את הזמנתי, הכניס השוטר את ידו לתוך הדוכן והוציא משם את ילקוטי, שאבדתי לפני כמה חודשים.
- מצאנו את התיק שלך, אדוני – אמר השוטר תוך חיוך חביב – קח אותו.
שמחתי מאוד, מפני שילקוט זה, יש לו גם ערך אמוציונאלי בעיני, מהיותו תשורה מגיסי.
- תודה רבה – אמרתי לשוטר – באמת נחמד מצדכם ...
ובזאת נטלתי את הילקוט התועה ועמדתי ללכת אתו שמח וטוב-לב. אולם ברגע זה התערב עורך הדין שלי:
- יפה מאוד – ציין – המותר לי להתעניין מנין ידוע לך, אדוני השוטר התורן, אם זהו קניינו של מרשי ?
- שאלה ! חייך השוטר – רשום כאן בצד ראשי תיבות "א.ק".
- אדוני השוטר התורן – הרים שי-שיינברגר את קולו – עם כל הכבוד לשיפוטך, זה יכול גם להיות ילקוטו של אורי קיסרי !...
- לא, זה שלי – הרגעתי את פרקליטי – אני הכרתי אותו תכף ומיד מן הכתם הגדול של היוגורט בצדו השני ...
- אבקש לא להתערב בשלב זה – העיר לי שי-שיינברגר באדיבות אך בתוקף – אדוני השוטר התורן, אני מבקש פתיחת פ ר ו ט ק ו ל !
- איזה פרוטוקול ? קחו את הילקוט ולכו לכם ...
- באמת – הצטרפתי – מה יש כאן עוד לברר ?
פרקליטי נסוג צעד והסתכל שעה קלה דרך החלון, אחר כך הסתובב פתאום ולחש בליחוש חרישי כבד :
- אני אגיד לכם רבותי מה יש כאן לברר ! – כך לחש – אולי יש לברר כאן מה נמצא ב ת ו ך הילקוט הזה ?
שקט. על זה באמת לא חשבתי. בשביל זה צריך ניסיונו של עורך-דין.
- אוף ! – קרא השוטר וביקש לפתוח את הילקוט – מה הבעיה פה ?
- לא ! – הצליף כשוט קולו של פרקליטי – אני מוחה ! אני דורש לפתוח את המוצג בנוכחות עד מטעם הרשויות !
השוטר קירזל את שפמו בעצבנות והלך לו וחזר עם הסמל שלו. שניהם היו אדומים.
- אדוני – פנה אלי עורך דיני – כעת אבקשך למסור הודעה על אודות החפצים אשר נמצאים, לפי מיטב ידיעתך, בתוך הילקוט המצורף.
- בבקשה – אמרתי – אבל אני לא זוכר.
- נו אז אין מה להתווכח – קרא הסמל ועמד לפתוח את המוצג, אך פרקליטי ירד עליו בחטף ומנע את המעשה בתוקף :
- אמנם מרשי טוען שאין הוא זוכר בעליל מה נמצא בילקוטו – טען אולם אין פירוש הדבר, שהוא הכיר בכך, כי בשעת האבדה לא כלל הילקוט בתוכו חפצי ערך שונים !
השוטרים הסתכלו בנו ופניהם מכורכמים מאד. עו"ד שי-שיינברגר משך אותי הצידה :
- אל תוציא הגה בבקשה, בלי התייעצות אתי ! תן ל י לדבר אתם !...
הוא בעצמו הכתיב את הפרוטוקול בסגנון יבש אך מחושב היטב : "מרשי טוען – דברי הפרקליט – בלי לפגוע בזכויותיו המוצהרות בתור בעל הילקוט הבלעדי, שאין באפשרותו, מחמת אי-זיכרון שבטבע, להיזכר, באם ילקוטו, אשר היה מצוי בתאריך החתימה בתחנת המשטרה, אשר נציגה טוען, שהנה הוא ילקוט מרשי, אשר נמצא לפני ימים אחדים - א י פ ה  נמצא ?"
- מה זה חשוב ? נמצא ! – רתח הסמל – לשם מה כל הבלגן הזה ?
לומר את האמת, גם אני חשבתי ככה כל הזמן, אלא שלא העזתי לדבר, פן אקלקל משהו. הרגשתי אחריות מסוימת כלפי סניגורי. מלה חפוזה אחת יכולה לתת מפנה בלתי רצוי לחקירה. אז שתקתי.
פרקליטי הגן על האינטרסים שלי בפני הסמל הסורר :
- אדוני הסמל ! – געש – הנני דורש זכות בלתי-מעורערת להגנה יורידית על מרשי בלי הפרעות פרוצדורליות ! נא להשלים את הפרוטוקול: "ילקוט מרשי נמצא לפני ימים אחדים במקום בלתי מוגדר ומרשי אינו מוציא מכלל אפשרות שהוא, הילקוט הנ"ל, הכיל בתוכו, בשעת האבדה, חפצי ערך, אביזרים אישיים, תשמישים שונים".
- רגע אחד – שיסע אותו הסמל וקרא לקצין מן החדר הסמוך. הלה יצא בקמט-מצח, אך בטרם הספיק לומר דבר, הציג את עצמו בפני עו"ד שי-שיינברגר וביקש ממנו טיפול הגון בפרשה האומללה הזאת, האווירה נתחשמלה.
- אדוני – פנה אלי פרקליטי – מחובתי להזהירך, שמכאן ואילך כל מה שתאמר במקום הזה עלול לשמש ראיה בשעת הדיון המשפטי כחומר להרשעה.
שאלתי אם אני צריך גם להישבע, אך שי-שיינברגר הרגיעני שטרם הגענו לשלב זה. מה לומר, הזיעה הקרה כיסתה את גופי. בכל זאת, בפעם הראשונה עמדתי במבחן חמור כזה. הרגשתי כיצד נהדקת עניבת-החנק סביב צווארי ...
חתמנו על הפרוטוקול בראשי פרקים ושי-שיינברגר הכריז חגיגית:
- אין עוד למרשי התנגדות לפתיחת הילקוט.
הקצין הכניס את ידו והוציא מתוך ילקוטי עפרון. דממה של מתח גבוה ירדה על המקום.
- אדוני ! – קרא הפרקליט בחותכו כל מילה, - האם זהו העפרון ש ל ך ?
הסתכלתי בעפרון. היה זה עפרון קטן ודי משומש כבר. אולי החצי מעפרון. עפרון, נו.
- אני יודע ? – אמרתי – אינני זוכר ...
קומתו של עו"ד שי-שיינברגר נזדקפה ובעיניו נתלקחו משואות החוק :
- רבותי – הכריז – הדבר מתחיל להיות מסובך במקצת ! אל נא נאבד את עשתונותינו. אכן אינך זוכר, אדוני, שהמוצג הזעיר הזה הוא נימנה על כלי כתיבתך ?
- אמרתי שלא ...
- אם כן אבקש לקרוא למפקד המשטרה האזורי !
- למפקד ? – רתח הקצין – דחילק, לשם מה ?
- אדוני הקצין ! – גער בו עו"ד שי-שיינברגר – מתפקידך להקל על עבודתי במקום הזה, ולא להקשות עליה ! אין בכוונתי להעלים עוד את חומרת המצב ...
- מה יש ?
- אדוני הקצין ! כשם שהכניס "המוצא הישר" האלמוני לעת-עתה עפרון לתוך האבדה, ניתן לשער שמסוגל היה גם ל ה ו צ י א חפצים מתוכו !
מפקד התחנה הגיע ומצמץ בעיניו בחוסר סבלנות :
- מה קרה ? – שאל – מה זה שוב, שיינברגר ?
פרקליטי התהלך שעה קלה בחדר הקטן הלוך ושוב, אחר כך נעצר לפני המפקד ואמר בקול חנוק רווי-התרגשות :
- הרשה לי להודיע בשם מרשי, שברצונו להגיש קובלנה פלילית פרטית נגד מוצא האבדה הנ"ל ולהאשימו, אלף, בשימוש בלתי חוקי בקניינו. בי"ת, בגזלת חפצים מתוכו.
- רגע אחד – גנח המפקד – אתה מדבר על ג נ י ב ה ?
- ברשותך, כן ! מרשי טוען שבוצעה גניבה בלתי-מוגדרת בגדר אפשרות שמעל הספק המתקבל על הדעת.
- טוב – נאנח המפקד – מי מצא את הילקוט הזה ?
הסמל הסתכל בניירות :
- שוטר המקוף מצא אותו.
המפקד פנה אלי:
- אדוני מאשים, אפוא, את השוטר בגניבה ?
- לא להשיב לו ! – קפץ שי-שיינברגר – אף מלה אחת ! הם רוצים לסבך אותך, אני כבר מכיר את התכסיסים האלה ! אדוני המפקד – הצהיר עורך-דיני בלהט – איננו מוכנים להוסיף עוד דבר על הנאמר, אלא בפני בית דין מוסמך !
- כרצונך ! – קרא המפקד – אני מקווה שתדעו מה פירוש פגיעה בעובד ציבור ?
- אני מוחה ! שאג עו"ד שי-שיינברגר – זהו שאנטאז' !
- אוהו ! – השיב המפקד בצווחה – העלבת שוטר במדים בשעת מילוי תפקידו הרשמי ! סעיף 18!
- אני מתנגד ! אני מסתמך על תיקון 47 לפקודת החוק להגנת זכות השוטר, שנתפרסם בילקוט הפרסומים מספר 371 !
- השופט יחליט כבר – הפטיר המפקד ופנה אלי – בכל אופן אדוני נשאר פה במעצר ...
פרקליטי ליווה אותי עד לתא.
- אל פחד ! – עודדני כל הדרך – לא יכולים לעשות לך שום דבר ! אין בידיהם חומר הרשעה רלוואנטי. אנחנו נוכיח את אשמת השוטר, נבקש צו על תנאי נגד שר המשטרה, שיבוא ויסביר, מדוע לא נעצר גם מוצא האבדה הנכבד ?
אתה יכול לישון בשקט. אשאר בקשר עם הגברת ...
לחצתי את ידו בחמימות. אסיר בודד אינו יכול לסמוך אלא על זריזות פרקליטו.
רק עכשיו שמחתי באמת שלקחתי עורך דין כל כך טוב. תראו שהוא עוד יוציא אותי בערבות.
  • מתוך הספר "פרטאצ'יה ללא הפסקה" (בע' 63) 

בתודה ובהוקרה לאפרים קישון אשר התיר לי בשעתו באופן אישי לכלול באתר זה את רשימותיו על עורכי דין



פיתוח - אסף אופנהיימר